1גט מיאון אין ראוי להאריך בנסח שבו כדי שלא ידמה לבריות כעין גט כריתות ויבאו לטעות על שהיא מותרת בקרובים וכשרה לכהונה שיהו אומרין כך ביוצאה בגט ובראשונה היו כותבים בו לא צבינא ביה ולא בעינא ביה לית אנא בעיא להתנסבא ליה וכד חזו דנפיש דבורא אמרי אתי לאיחלופי תקנו שיהו כותבים בו ביום פלוני מיאנה בת פלוני בפלוני לפנינו ומכל מקום בנסח הגאונים הוא כתוב כבראשונה אלא שמסדרין את הענין ומודיעין אותו עד שאין לטעות בו בגט דעלמא והנסח הראוי לענין זה כך הוא בפנינו אנו עדים חתומי מטה מיאנה פלוניתא בת פלוני בקטנותה בפלוני בר פלוני וכך אמרה לנו דעו שאמי ואחי הטעוני והשיאוני בקטנותי לפלוני בר פלוני ועכשו אני מגלה דעתי בפניכם שאיני רוצה בו ואיני חפצה לדור עמו ואי אפשי בו כלל ואנו עדים אחר שנתברר לנו כראוי שעדין היא קטנה קבלנו דבריה בתורת עדות ברור ומכוון ומה שהיה בפנינו ביום פלוני בחדש פלוני בשנה פלונית כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוניתא הנזכרת להיות בידה לראיה ולזכות ואם לא נשאת אלא שנתקדשה יכתוב במקום השיאוני קדשוני ויש נוהגים שמזמינים בית דין ומביאים לפניהם העדים שמיאנה בפניהם ומעידים לפניהם ככל תורף הענין והם כותבים בנסח זה אנו בית דין חתומי מטה כד הוינא כחדא במותב תלתא הוזקקנו על ענין הקטנה פלוניתא בת פלוני מחמת שבאו לפנינו פלוני ופלוני והעידו לפנינו שבפניהם מיאנה פלוניתא בפלוני ואמרה להם אמי ואחי כו' וכן העידו לפנינו שבאותו זמן חקרו על שנותיה ונבדקה על פיהם כראוי עד שנתברר להם בירור הראוי שקטנה היתה באותה שעה ואנו בית דין אחר שנתברר לנו שהם עדים כשרים ושחקרנו בעדותם כראוי וכתקון חכמים קבלנו עדותם והתרנו פלוניתא דא לינשא לכל מי שתרצה ומה שהיה בפנינו בזמן פלוני כתבנו וחתמנו להיות בידה לראיה ולזכות:2עיקר המיאון הוא שתאמר אי אפשי בפלוני בעלי או אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי ואפילו יושבת באפריון ומוליכין אותה בו מבית אביה לביתו של זה כל שהיא אומרת אי אפשי בו הרי זה מיאון ואין אומרין אם אינה רוצה היאך היא הולכת לשם שמא בושה היא מקרוביה וסומכת על דבורה וכן אפילו היו אורחים מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם שהוא כגלוי הדעת שנוח לה בדירה עמו כל שאומרת אי אפשי בו זהו מיאון אפילו שיגרה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו והביאה לו משלה שזהו גילוי הדעת של חבה כל שאומרת מכל מקום אי אפשי בו הרי זה מיאון כל שמיאנה בפני שנים וגדולי הרבנים אין גורסין והביאה לו משלה ופירשו אפילו אורחים מסובים אע"פ שלא הזמינתם לכך ובשיגרה אצל חנוני אע"פ שאין שם אלא חנוני ונראה מדבריהם שאף מיאון באחד בדיעבד הוי מיאון וזו דוקא בשעדים שומעין אותה מבחוץ ויש מפרשים אפילו שיגרה אצל חנוני שיש לדון בה שמתוך כעס הטרחתו היא אומרת כן:3קטנה זו שלא מיאנה אבל עמדה ונשאת נשואיה הן הן מיאוניה וכן אם קבלה קדושין מאחר קדושיה הן הן מיאוניה ולא סוף דבר בנתקדשה לראשון שנשואי שני או קדושיו מפקיעין את הראשונים אלא אף אם נשאת לראשון ונתקדשה לשני קדושי שני מפקיעין נשואיו של ראשון:4היה בעלה של קטנה זו הולך ובא והנשים אומרות לה הא בעליך והיא אומרת שלכם תהא הרי זה מיאון והוא שאמרו כאן כלתיה דאבידן אימרוד כלומר שלא היו רוצות להתיחד עם בעליהן שדר רבי זוגא דרבנן למיבדקינהו כלומר אם היה מחמת מיאון או מחמת סבה אחרת אמרי להו נשי חזו גבריכו דקא אתו ואמרי להו ניהוו גבריכו דידכו ואמר רבי אין לך מיאון גדול מזה ואף בתלמוד המערב אמרו מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר אמרין לה הא ארוסיך אמרה להו תלך אימא ותנשא לו ואמרו חכמים אין לך מיאון גדול מזה ויש אומרים שאפילו אמרה בפלוני הייתי רוצה יותר הרי זה מיאון ומפרשים כאן שזו שאמרו ניהוו גובריהו אזוגא דרבנן קאמרי והענין לדעתם ששאר הנשים היו טועות על אותו זוג של תלמידי חכמים שיהו הם בעליהן ואלו הכירום ואמרו אמן יהי כדבריכם שיהו אלו בעלים שלנו כלומר שבאלו היינו חפצים ואמרו שאף זה מיאון והם גורסים גובריהו דידהו כלומר שלהן עצמן ואם כן כל שמגלה דעתה שחפיצה היתה באחר הרי זה מיאון אע"פ שלא נתקדשה לו וכמו שאמרו למטה שאם תבעוה אחרים לינשא ולא קיבלה ואומרת שזה שאינה מקבלת דבריהם הוא מפני שאין אותו שתובעה מהוגן לה הרי זה מיאון אלמא כל שמגלה דעתה שרוצה באחר מיאון הוא ומכל מקום נראה לי שאין זה דומה שכל שהיא מטה אזן לינשא לאחר אע"פ שמתעכבת הואיל ואין עכבתה אלא מחמת שזה התובעה אינו מהוגן לה ודאי מיאון הוא אבל האומרת יותר הייתי רוצה בפלוני אין זה מיאון כלל ולא עוד אלא שיש בזו של עכבה פירושין אחרים כמו שנבאר ומה שנחלקו בסוגיא זו ר' אליעזר ור' יהושע במעשה קטנה כבר ביארנוהו במשנה:5המשנה השלישית והכונה בה אם בענין החלק הראשון אם בענין החלק השני על הדרך שנבאר והוא שאמר ר' אליעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאלו היא אשתו וכל עכבה שאינה מן האיש כאלו אינה אשתו. מבואר לר"ם:6אמר המאירי ר' אליעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאלו היא אשתו וכל עכבה שאינה מן האיש כאלו אינה אשתו ונחלקו בגמרא בפירוש דבריו והוא ששמואל פירש שהיא אמורה לענין מיאון לידע כיצד ממאנת ואמר שאע"פ שעקר מיאון הוא באי אפשי בו וכיוצא בו יש צדדין שאף גלוי הדעת נידון כמיאון והוא שאם בעודה תחת בעל זה תבעוה אחרים לינשא והיא נמנעת ואומרת בטענתה שבשביל פלוני בעלה היא נמנעת אין זה מיאון אבל אם היא נמנעת מחמת שאין אותם התובעים מהוגנים הרי גילתה בדעתה שאלו היו מהוגנין היתה נשמעת להם והרי זה מיאון וכבר ביארנו למעלה שיש פוסקים כן ומשום דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ומכל מקום יש מפרשים בה כן אלא שאין פוסקים בה כמותו וכל שמכל מקום אינה רוצה לינשא אין זה מיאון ויש מפרשים שר' אליעזר בן יעקב לא אמרה שלא להצריך בה מיאון אלא מפני שנחלקו ר' אליעזר ור' יהושע שלר' אליעזר אין מעשה קטנה כלום אלא להצריכה מיאון ולר' יהושע מעשה קטנה לענין בעלה קיים לגמרי כל זמן שלא תמאן נעשה הוא כמכריע ביניהם שגלוי הדעת זה אע"פ שאינה מפקיעה בלא מיאון מכל מקום מועיל מיהא לעשותה כמי שאינה אשתו לכל זכות כגון שלא ליורשה ולא ליטמא לה וכן בכלם וגדולי הדור ראיתי שפירשו שתבעוה לינשא האמור כאן פירושו אחר שמת בעלה ואם נמנעת מחמת בעלה ר"ל מפני האיבול הרי זו נעשית כמי שלא מיאנה וצריכה להמתין שלשה חדשים ואם אינה נמנעה בשבילו הרי זו כממאנת ואינה צריכה להמתין ועל אי זה צד שתפרש בה כל שבדעת זה היא מענין משנה ראשונה ומכל מקום אביי פירש את דבריו שכל שהיא קטנה ויכולה למאן וגירשה בעלה הרי זו יוצאה בגט ואסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ונפסלה מן הכהונה הא כל שיצאה במיאון מותר בקרובותיה והיא בקרוביו ולא נפסלה מן הכהונה וכן הלכה ולשיטה זו משנה זו מענין משנה שאחריה והיא היא וכבר הקשו בגמרא בהדיא קתני לה הממאנת באיש הוא מותר וכו' נתן לה גט הוא אסור וכו' ותירץ פירושי קא מפרש לה והוא שבאה אחריה:7המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה מאנה בו ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לו מאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו הממאנת באיש ונשאת לאחר וגרשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגרשה לאחר ומיאנה בו כל שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו אמר הר"ם רצה ר' אליעזר באמרו שהוא כאשר עכב האיש והוציאה בגט הרי היא כאשתו ואסור בקרובותיה וכאשר מיאנה ולא יהיה לאיש עכבה כאלו אינה אשתו ומותר בקרובותיה וכבר ביאר זה בהמשלים:8אמר המאירי הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו שאין ביאתו בה אלא כפתוי בעלמא וכבר ביארנו שנושאין על האנוסה והמפותה וכן לא נפסלה מן הכהונה שאין המיאון נחשב כגט אבל אם נתן לה גט אע"פ שלא היו הקדושין קדושין גמורין ולא הגט גט גמור הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ונפסלה מן הכהונה וכן הלכה:9נתן לה גט והחזירה בקטנותה ומיאנה בו ואחר מיאוניה נשאת לאחר ונתארמלה הימנו או נתגרשה הרי זו מותרת לחזור לו ואינה נידונת אצלו כגרושתו מן הנשואין שמאחר שמיאנה בו אחר שהחזירה הרי המיאון ביטל כח הגט והרי הוא כמחזירה מתוך מיאון אבל אם מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה הימנו או נתגרשה אסורה לחזור לו אע"פ שכבר מיאנה בו הואיל ומתוך הגט הוא מחזירה ר"ל שלא היה מיאון אחריו שהרי הכל סבורים בה שגרושתו מן הנשואין הוא מחזיר אחר שלא היה מיאון אחר הגט שמתוכו יהא נודע לכל שלא היה הגט כלום וכן הלכה:
